אז מה הסיפור עם העיכוב במטוסי הכיבוי של חיל האוויר...

אז מה הסיפור עם העיכוב במטוסי הכיבוי של חיל האוויר שהחלו לפעול רק בערב?בצה״ל טוענים: מאז שעות הבוקר פנינו לכבאות והצענו להקצות מטוסי כיבוי. בכבאות אמרו לנו - תיערכו להביא מטוסי כיבוי רק אחרי השקיעה, החל מ-20:00 בערב. בשעה 13:00, כשהשריפות החלו להתעצם, חיל האוויר קיצר על דעת עצמו את זמני הכוננויות של מטוסי הכיבוי, על אף שעדיין לא הגיעה הדרישה מהכבאות (צריך להסביר - כדי להפוך מטוס סופר הרקולס למטוס כיבוי, נדרשות שעות של פעולות הסבה. מטוס סופר הרקולס יכול להיות מטוס נוסעים, מטוס מטען, מטוס הצנחה ואפילו מטוס בית חולים).רק בשעה 15:00 הגיעה הבקשה מהכבאות: תעמידו לרשותנו מטוסי כיבוי.מאחר שזמני הכוננויות קוצרו כבר מוקדם יותר, תוך שעתיים וחצי - ב-17:30 - המריא המטוס הראשון להטלה ראשונה.כעת חיל האוויר מקצר זמני כוננויות גם של מטוסים נוספים למקרה הצורך.ועדיין צריך לשאול: אם השריפות לא הגיעו בהפתעה מוחלטת וכבר אתמול החלו לדבר על האפשרות הזו - למה בכל זאת המטוסים לא הועמדו בתצורת כיבוי קודם לכן? (בהנחה שלא הייתה להם משימה מבצעית אחרת שמנעה זאת). ועוד סוגיה שיידרש לבדוק בהמשך:באחריות מי להתריע לצה״ל על האפשרות לשריפות שידרשו סיוע אווירי מחיל האוויר? מי הגורם שצריך להרים טלפון ולבקש - ׳תכינו את האפשרות׳?ועוד תזכורת: מערך הכיבוי האווירי, שהוקם בחיל האוויר בעקבות לקחי אסון הכרמל ב-2010 (וישב בבסיס שדה דב) הועבר לאחריות המשרד לביטחון הפנים כבר לפני כמעט עשור, ב-2016. נכון שצה״ל מתגייס וצריך להתגייס לכל משבר לאומי (ולפעמים גם בינלאומי), משריפות דרך משבר הקורונה ועד רעידות אדמה בעולם. אבל צריך לזכור שמשימתו העיקרית של צה״ל כרגע היא ניצחון במלחמה, והמצב שבו ראש אגף המבצעים בצה״ל עסוק כרגע בכיבוי שריפות ולא בהכנות לתקיפה באיראן או תכניות תמרון בעזה, הוא לא משמח במיוחד. מתי מי שצריך לקחת אחריות יעשה זאת?