כמה נקודות על החלטת רה״מ נתניהו לחדש את הכנסת הסיוע...

כמה נקודות על החלטת רה״מ נתניהו לחדש את הכנסת הסיוע ההומינטרי:1. נקודה ראשונה והכי חשובה: מי שחשב שאפשר לנהל מלחמה בעזה עד אין קץ מבלי לקבל החלטות *מדיניות* על מה ומי אנחנו רוצים שישלוט וינהל את הרצועה - טעה. העובדה שכמעט שנתיים לתוך המלחמה מנהלים בכלל שיח של מי ינהל את הפן ההומינטרי והאם יכנסו או לא יכנסו משאיות עם מזון - היא קודם כל כישלון של מדיניות הממשלה. מהלך צבאי, טוב ומוצלח ככל שיהיה, לא שווה אם אין מעליו החלטות אסטרטגיות ומדיניות.2. ממשל טראמפ בניגוד למה שניסו לשווק לנו בלשכת נתניהו, לא אוהבת לראות ״סבל״ בעזה כמעט כמו שממשל ביידן לא אהב. הטקסטים שנשמעו מצד אנשי טראמפ בימים האחרונים על המדיניות הישראלית בעזה די זהים לאלו ששמענו מממשל ביידן. גם בעניין הסיוע ההומינטרי הופעל לחץ כבד מאוד מצד ממשל טראמפ בימים האחרונים על רה״מ ואנשיו, בניגוד לפנטזיות של שרי הקבינט.3. ⁠סמוטריץ משקר. אין איך לוודא שהסיוע שנכנס לרצועה לא מגיע לידי חמאס. ברור שישראל לא מעבירה אותו לידיים של חמאס, איש לא טען אחרת. אבל השר סמוטריץ יודע טוב מאיתנו שאין איך לוודא שחמאס לא משתלט על הסיוע, בקיצור עוד שקר שמנסה לכסות על העובדה שהוא הבטיח שלא יתן יד להכנסת סיוע הומניטרי. נתן גם נתן. בן גביר, שאפשר לחלוק עליו, לא משחק אחד בפה אחד בלב. סמוטריץ - משחק גם משחק. 4. ⁠הכי פופוליסטי ופופולארי זה להגיד ״אסור להכניס להם שום דבר״. והאמת היא שיש לא מעט רגעים, בעיקר בכאלה שנזכרת בעובדה ש58 חטופים עדיין שם, שזו נראית לי כמו תוכנית עבודה די טובה. אבל לא זו לא. אנחנו מדינה דמוקרטית שמשחקת בכללי משחק אחרים מארגון טרור רצחני. אנחנו יהודים שחומלים גם על מי שלא מגיע לו. רעב בעזה, אם יהיה כזה, ישפיע גם על לוחמינו ועלינו.